שלושת הדברים החשובים ביותר שלמדתי בשלוש שנים האחרונות

סופה של השנה גרם לי להרים את הראש מהיומיום

ולחשוב רחב יותר על כל מה שקרה לי השנה.

אני לא מדבר על המלחמה ועל השנה האיומה שעברה על הרבה מאוד אנשים.

אני מדבר על הדרך בה אני התמודדותי עם כל מה שקרה והשינויים בחיים שלי.

מתוך המחשבות האלו קפצו לי שלושה דברים שעזרו לי להתמודד טוב יותר עם השנה שעברה ולהרגיש מוכן יותר לקראת השנה הבאה.

זאת היא הרשימה שלי,

אולי משהו כאן יעזור גם לך.

אולי יש לך רשימה משלך.

אולי זאת הזדמנות טובה לעבוד על אחת.

שלושת הדברים החשובים ביותר שלמדתי בשלוש השנים האחרונות הם:

1.   לשחק עם הזמן.

2. לבחון את עצמי.

3. לאפס את עצמי. 

לשחק עם הזמן

לפני כמעט שלוש שנים עליתי על "הדרך".

"הדרך" היא המילה בה אני משתמש עם עצמי כאשר אני חושב על שינוי המיינדסט (דרך מחשבה) ושורת ההרגלים החדשים שנבעו מתוך שינוי המיינדסט הזה.

ההר

עליתי על "הדרך" הזאת כי לא הצלחתי לישון.

מי שאי פעם חווה תקופה ארוכה של חוסר בשינה יודע שזה מפרק לך גם את כל שאר הדברים האחרים בחיים.

(אם תיכנסו לקבוצות של אנשים הסובלים מאינסומניה תראו שם הרבה ייאוש...)

הכאב של חוסר שינה והפחד מהכיוון אליו אגיע גרמו לי לחפש פתרונות ולהתחייב אליהם.

אז פתחתי מחברת והתחלתי לשמוע פודקאסטים וספרים על בעיות שינה וסטרס.

כתבתי את כל מה שלמדתי והתחלתי ליישם.

מתוך כל מה שלמדתי שני ההרגלים שהיו הכי חשובים הם:

לעשות פעילות גופנית כל בוקר.

ולהפחית את מידת האור בערב/לילה.

אבל עוד יותר חשוב מהרגלי שינה חדשים למדתי הוא ששינויים דורשים זמן וכאשר אני עומד לפני בעיה הנראית מאיימת כמו הר אני יכול לשלוח את רגע הפתרון רחוק אל העתיד.

משחק עם הזמן

השיפור בשינה שלי היה איטי ולפעמים לא מורגש כלל, חודשים אחרי שהתחלתי להקפיד על פעילות גופנית יומיומית וחשיכה עדיין היו לי קשיים להירדם ולפעמים לילות קשים.  

ברגעים האלה בהם ההר של בעיות השינה נראה גדול במיוחד הייתי מדמיין איפה אני אהיה עוד שנה אם רק אמשיך להקפיד על הדרך החדשה שלי.

אם רק אמשיך לעשות בדיוק את מה שאני עושה עכשיו,

עוד שנה אהיה במקום הרבה יותר טוב.

הייתי אומר לעצמי שאם עוד שנה יהיה לי רק לילה אחד בשבוע בו לא אשן טוב במקום לא לישון כמעט בכלל כל לילה אז זה שווה את זה ו-"אני קונה" את הדרך האיטית הזאת עכשיו.

שלושה חודשים ראשונים הדלק הוא ייאוש כי לא רואים שינוי.

אחרי שלושה חודשים רואים שינוי והדלק הוא תקווה.

האמנתי בזה כי באמת ראיתי שיפור,

ואחרי שלושה חודשים של הקפדה הייתי מסוגל להסתכל אחורה ולהגיד

הייתי במקום יותר גרוע ואני לא רוצה לחזור אליו.

התנועה האיטית הזאת לימדה אותי את הכוח שיש לשינויים קטנים לאורך זמן.

והיום, כמעט שלוש שנים אחרי אם כן יש לי לילה רע אז תצוץ המחשבה,

"אני עושה כל כך הרבה, אני עובד כל כך קשה ולמרות זאת הלילה אני לא ישן טוב"

ברגעים כאלה אני מזכיר לעצמי איפה הייתי לפני שלוש שנים ומדמיין איפה אני אהיה עוד שנה.

וכל מה שאני צריך לעשות זה רק להמשיך ללכת בדרך הזאת.

אימון כל בוקר

חשיכה בערב.

בסוף הפתרון לשינה היה מאוד טכני-

הייתי צריך לפתח הרגלי שינה חדשים.

אבל העיקרון שלמדתי ממנו הוא כיצד להתמודד עם בעיות גדולות.

העיקרון הזה הוא לשחק עם הזמן, לשלוח את הפתרון רחוק אל העתיד

שם היעד נראה אפשרי.

ההר החדש

למי שלא יודע אני עכשיו ביפן.

ואני לומד יפנית.

יש הרבה רגעים בהם היעד- להצליח לדבר יפנית בצורה חלקה ולהבין כל מה שנאמר סביבי נראה בלתי אפשרי.

יש כל כך הרבה מילים להצליח לזכור, תחשבו על כל הדברים שקיימים סביבכם.

יש להם שם ואני מנסה ללמוד אותו מחדש.

לפעמים אני מרגיש שזה בלתי אפשרי ורוצה להרים ידיים.

אבל אז אני שולח את היעד רחוק אל העתיד,

עוד שנה מהיום לדבר יפנית שוטף ולהבין טוב על מה אנשים מדברים סביבי.

זה הופך את ההר לאפשרי לטיפוס כי אני באמת מאמין ששנה זה מספיק זמן בשביל שזה יקרה.

ואני יכול להסתכל אחורה על הידע שלי היום ביפנית,

להשוות אותו לעצמי לפני חצי שנה.

ולראות את השינוי.

אבל אני גם יודע מהו התנאי היחידי.

אני חייב להישאר על הדרך.

מה היא הדרך בלימודי שפה?

די דומה לטיפול בבעיות שינה.

כל יום לעשות קצת.

עשר דקות

חצי שעה

שעה

כל יום קצת.

זה הכוח של התמדה ומשחק עם הזמן.

וזה דבר אחד חשוב שלמדתי בשלוש שנים האחרונות.

כאשר ההר נראה עצום, מפחיד ובלתי אפשרי לטיפוס.

אני שולח אותו רחוק אל העתיד ומבטיח לעצמי להתקדם.

צעד צעד עד למעלה.

אז מה הוא ההר שלך?

איזה משימה מפסיקה להיות מאיימת

רק אם שולחים אותה רחוק אל העתיד?

אבל מתחייבים לעבודה היומיומית.