אני בוחר להשתנות

אני בוחר להשתנות.

שבוע שעבר כתבתי על הדרך בה ניתן "לשחק עם הזמן",

בעזרת -לשחק עם הזמן אני מסוגל לשלוח משימות מאיימות רחוק אל העתיד בכדי לא להיות משותק מגודל ההר אשר עומד בפני.

היום אני רוצה לספר על הדרך בה אני לומד ומשפר משהו שהוא מאוד מאוד חשוב לי.

האופי שלי.

איך אני עובד על האופי שלי?

בעזרת הרגל אחד פשוט, כל ערב לפני השינה אני פותח דף חדש במחברת וכותב כותרת – "מה הפריע לי היום".

אבל אני לא חושב על החדשות או בת הזוג שלי, אני כותב מה הפריע לי היום בדרך שבה אני התנהגתי.  

כן, כל יום אני כותב מה הפריע לי בעצמי, בדרך שבה אני התנהגתי.

זה אולי נשמע כאילו אני קשה עם עצמי אבל זה ההרגל הכי טוב שאימצתי לעצמי השנה.

למה כדאי לאמץ הרגל את ההרגל הזה?

הנה שלוש סיבות מדוע אני כותב כל ערב מה הפריע לי בדרך שבה התנהגתי:

1. מפני שככה אני לא אחשוב על הדברים האלה כשאני במיטה ורוצה להירדם.

כולנו היינו שם, שוכבים במיטה וחושבים שוב ושוב על משהו שלא הלך טוב באותו היום.

מישהו שדיברנו איתו ולא התנהגנו כמו שרצינו.

משהו שאמרנו שנעשה ולא עשינו.

כעס שהבענו על אדם אהוב.

פעם נהגתי לעבור על האירועים האלה במחשבה שוב ושוב, כועס ומתוסכל מעצמי.

הזמן הזה במיטה היה לא רק לא נעים הוא גם לא מועיל.

לא לשינה שלנו ולא ללמידה שלנו.

עכשיו כשאני כותב על הדבר הזה שהפריע לי ומציע לעצמי דרך אחרת להתנהג בפעם הבאה אני יכול לשחרר את "הלעיסה" המחשבתית הזאת לפני השינה ופשוט להירדם.

 2. הסיבה השנייה היא שכשאני בוחן את המעשים שלי אני מרגיש שאני מתקדם.

אין דבר שמרגיש רע יותר מתקיעות, זה אחד הדברים שאנשים מתלוננים עליו הכי הרבה, "אני מרגיש תקוע".

ברפואה סינית מלמדים שחוסר תנועה הוא חוסר חיים וגם גורם מחלה, פיזית ומנטלית.

אבל כשאני כותב על דברים קטנים שהפריעו לי וגם מציע לעצמי פתרון.  זה יוצר בתוכי תחושה שאני בתנועה פנימית, אני לא אומר שאחרי שכתבתי פעם אחת על משהו אז אצליח לשנות אותו למחרת.

אבל זה כן מגדיל את הסיכוי שאצליח ללמוד להשתפר וזה יוצר תחושת למידה.

הנה דוגמא אחת מאתמול:

אתמול הלכתי לאימון ולא הגעתי מספיק מוקדם לשיעור, לא איחרתי אבל ראיתי את המאמן מסתכל בשעון ולא התחלנו בזמן.

לא הגעתי מוקדם מספיק כי ניסיתי לפתור איזה בעיה על המחשב ונשאבתי לעבודה, זה עיכב אותי בדיוק ב-15 דקות שהייתי צריך בשביל להגיע רגוע בזמן.

אז כתבתי את האירוע הזה והוספתי מחר בדיוק ב 8:00 אתה עוזב את המחשב.

ואם זה יקרה שוב אז אני כנראה אכתוב לעצמי, "מחר תשים שעון מעורר ל 8:00 וכשהוא מצלצל את עוזב את המחשב."

המטרה פה היא לא פריצות דרך וגילויים גדולים, רק שינויים קטנים וקבועים.

גיליתי שאין דבר נעים יותר מהתחושה של שיפור הדרגתי.

3. הסיבה השלישית שאני בוחן את המעשים כל ערב היא שבזכות ההרגל הזה אני יותר אמיץ ויותר רגוע לגבי העתיד והאתגרים אשר יגיעו.

העובדה שפיתחתי את ההרגל לכתוב ולבחון את עצמי מאפשרת לי להיות יותר רגוע ויותר נוטה לקחת אתגרים חדשים וללכת על חלומות.

אני יותר רגוע מפני שאני יודע מה אני אעשה כשהעתיד והאתגרים שלו יגיעו.

אני אשב , אני אחשוב על מה לא עבד טוב באותו היום ואכתוב מה אני יכול לעשות יותר טוב מחר.

הידיעה שיש לי כלי יעיל לבחינה ולמידה היא מה שמאפשר לי להיות רגוע לגבי מה שיבוא.

***לפעמים אני גם כותב גם את הדברים הטובים שקרו באותו היום ממש כמו יומן אבל לרוב אני מחפש את מה שלא. 

וגיליתי שכל יום יש משהו שאני יכול לשפר,שאני יכול ללמוד ממנו.

חשוב לי להגיד - אני לא כותב על מה מפריע לי בי,

זאת לא מחברת הלקאה עצמית מלאה באתה דביל נמוך ושמן.

זאת מחברת מלאה בדברים קטנטנים שניתן ורצוי להשתפר בהם.

עכשיו שאני עושה את זה כבר כמה חודשים אני מרגיש שזה היה שיגעון לחיות בלי לבחון כל יום את הדרך בה אני מתנהג.

בצבא למדתי שאחרי כל מבצע יש תחקיר ומפיקים לקחים לקראת המבצע הבא,

אבל בחיים אנחנו לא עושים את זה.

אנחנו עוברים את החיים כמו כדורים שפוגעים בקירות של מכונת משחקים, 

נותנים לאירועים מקריים לעצב אותנו בלי שום שליטה או בחירה.

דברים פשוט קורים לנו, ואנחנו תמיד לומדים מהם אבל לא תמיד מודעים למה שלמדנו.

ולא תמיד מה שלמדנו יעזור לנו בפעם הבאה.

ובכלל, לא להסכים להשתנות זה טיפשי, החיים כל הזמן משתנים וגם אנחנו צריכים. כי איך שהתנהגתי בגיל 20 לא מתאים יותר לגיל 30 .אני פשוט מנסה להשפיע על הכיוון של השינוי ולא נותן רק ליד המקרה לשנות אותי.

לסיכום:

הדרך שבה אני מתנהג כל יום היא בעצם האופי שלי, ככה אנשים מכירים אותי. כשאני כותב על עצמי אני מקבל הזדמנות להשפיע עלי. למדתי את ההרגל הזה מהפילוסופיה הסטואית, חכמי הפילוסופיה גם נהגו לכתוב מדי ערב ולהרהר ביום שעבר.

בשבילי זה ההרגל הכי טוב שאימצתי בשנה האחרונה ואני ממליץ לכם לנסות אותו, תחליטו שרק לחודש הקרוב מדי ערב אתם יושבים לעשר דקות עם עצמכם ושואלים.

מה הפריע לי היום?